<h1>יראים סימן י"ח</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הבא על אשת איש. הזהיר יוצרינו על הנואף בפ' אח"מ ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. ועל הנואף והנואפת יחד הזהיר בעשרת הדברות לא תנאף על שניהן בכלל. ואעפ"י שבלשון זכר נאמר לא יצאתה נקבה מן הכלל, דאמרינן בתחילת תמורה [ב' ב'] כל ענש ששוה ביחיד ובצבור תנא דבי ר' ישמעאל השוה הכתוב אשה לאיש וזנות אשת איש נקרא ניאוף כדכתיב אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת וענש על שניהם בקדשים תהיו בזה המקרא שנאמר אשר ינאף את אשת איש וגו' מות יומת הנואף והנואפת. ומיתה זו חנק. כדתניא בתורת כהנים ומייתי לה בסנהדרין פ"ד מיתות [נ"ב ב'] מות יומת הנואף והנואפת בחנק. אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת ממיתות האמורות בתורה אמרת בכ"מ שנאמר מיתה בתורה סתם, אי אתה רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק. ר' אומר פ"ר (מפורש) [מפרש] מילתיה דר' יונתן נאמר מיתה בידי אדם ונאמר מיתה בידי שמים שנאמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מה מיתה בידי שמים אין בה רושם אף מיתה בידי אדם אין בה רושם. ולר' יאשיה מקשה התם ממאי דאיכא חנק בעולם אימא סייף ומתרץ רבא ד' [מיתות] גמרא גמירי להו וחנק בעדים ובהתראה וכרת בלא עדים והתראה שעליה נאמרה באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ומאימתי היא יוצאה מכלל מאורסה ונכנסת לשם אשת איש כדאמר רמי בר חמא בכתובות בפ' נערה שנתפתתה [מ"ח ב'] לזנות בית אביה פרט שמסר האב לשלוחי הבעל. ותניא בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ואמרינן בכתובות [מ"ט א'] אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא בסנהדרין בסוף אלו הן הנחנקין הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואים אעפ"י שלא נבעלה הבא עליה בחנק. נכנסה לרשות הבעל פי' במסירת שלוחי הבעל.
